החלטה בתיק ע"ע 10430-10-11

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב יפו בתיק תע"א 4844/09 מיום 21.8.11 (השופט דורי ספיבק ונציגות הציבור גב' שמואלי עתניאל וגב' שחר).

רקע וטענות הצדדים

2.      המשיבה עבדה אצל המבקשת, חברה העוסקת במתן מידע תקשורתי, במשך שבע שנים. לאחר סיום עבודתה הגישה המשיבה  לבית הדין האזורי, תביעה לפדיון ימי חופשה, פיצויים בגין פיטורין שלא כדין, השלמת פיצויי פיטורין והשלמת הפרשות לקרן פנסיה; בית הדין האזורי קיבל את התביעה בחלקה הגדול ומכאן הערעור.

ביום 5.10.11 עתרה המבקשת בבקשה דנא בה ציינה כי איחרה בהגשת הודעת הערעור בשל טעות טכנית בתוכנת העו"דכנית אשר בשימוש באת כוחה, טעות אשר בשלה הוגש הערעור באיחור של יום אחד; עוד טענה המבקשת כי סיכויי הערעור גבוהים.

3.      המשיבה טענה כי המבקשת לא הציג "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הערעור וכן כי הגישה הערעור באיחור על מנת למנוע מהמשיבה להגיש ערעור בעצמה; עוד טענה המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים וכי, בשורת הלכות של בית דין זה, משתקפת פסיקה הדוחה בקשות להארכת מועד בלא "טעם מיוחד".

4.      המבקשת, בתגובתה, הכחישה הטענה לאיחור מכוון וטענה כי מגמת הפסיקה התרככה עם השנים בכל הנוגע לקבלת "טעות משרדית" כ"טעם מיוחד".

דיון והכרעה

5.      המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת שמועד שונה להגשת ערעור.

תקנה 126 לתקנות קובעת:

"תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי הענין, אחרת."

תקנות בית הדין לעבודה (פגרות), התשמ"ד-1984 קובעות כי פגרת הקיץ חלה מיום 20 ביולי עד יום 4 בספטמבר.

נמצאנו, אם כן, כי משניתן פסק הדין ביום 21.8.11 הימים לערעור עליו נמנים מהיום הראשון שלאחר הפגרה, דהיינו 5.9.11 ועל כן מסתיימים ביום 4.10.11; משכך, הרי שהערעור הוגש באיחור.

6.      בהתאםלתקנה 125לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת, מאליה טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה" .